Vayedaber

Troumot

Daf 2a

2a רִבִּי עֶזְרָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא כְּמַה דְּתֵימַר עַד שֶׁיָּֽרְכִין בְּרֹאשׁוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים וְדִכְוָותָהּ עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ קוֹלוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. אָמַר לֵיהּ לִשְׁמִיעַת הַקּוֹל פַּעַם אַחַת. לְהַרְכָנַת הָרֹאשׁ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים.

Traduction

R. Zeira demanda en présence de R. Mena: De même que l’on dit qu’il faut avoir hoché de la tête trois fois (en signe d’ordre), faut-il de même avoir parlé trois fois? -Non, fut-il répondu, une seule émission de voix suffit, tandis qu’il faut hocher la tête trois fois.

Pnei Moshe non traduit

ר' זעירא בעא קומי ר' מנא. לדידך דהרכנת הראש ושמיעת הקול חדא היא א''כ כמה דתימא עד שירכין בראשו ג''פ ה''נ דכותה עד שישמעו קולו ג''פ ואמאי לא קתני הכי בהדיא בהסיפא:

א''ל. הא לא קשיא דאע''ג דאמרי הרכנת הראש הויא כשמיעת הקול מ''מ לא דמיין להדדי לגמרי אלא לשמיעת הקול בפעם אחת סגי אבל להרכנת הראש לא הוי סימן הניכר עד שיבדקו אותו ג''פ:

והא מתניתא פליגא. ואכתי האי ברייתא פליגא עליה דרשב''ג דשמעינן מינה דכתב ידו לאו כלום הוא:

והרי שכתב בכתב ידו וכו'. תוספתא היא בפ''ב דגיטין כלומר שבכתב ידו צוה לסופר כתוב ולעדים חתומו ה''ז אינו כלום אלמא כתב ידו לא מהני וקשיא לרשב''ג דאמר דאיכא תקנתא לחרש בכתב ידו:

אמור סופה ולית הדא פליגא. כלומר ע''כ האי ברייתא לאו דוקא היא דהא קתני בסיפא אינו גט עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו וקשיא הא לא סוף דבר עד שישמעו את קולו אלא אפי' הרכין בראשו מהני כדתנן במתני' דמי שאחזו נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג''פ אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו:

את אמר לית כאן ואף הכא לית כאן. כלומר וע''כ דאמרת דהאי עד שישמעו את קולו לאו דוקא וה''נ הא דקתני ברישא כתב בכתב ידו לאו מתקנתא היא דבאמת כתב ידו מהני בחרש:

א''ר מנא אית כאן. לעולם האי ברייתא דוקא היא ולא קשיא הא דקתני בסיפא עד שישמעו את קולו משום דהיא שמיעת הקול היא הרכנת הראש ועד שישמעו את קולו דקאמר הרכנת הראש נמי בכלל דחדא היא אבל כתיבת יד לא מהני כדקתני ברישא ופליגא אדרשב''ג:

אָמַר רִבִּי יוּדָן תַּמָּן בְּאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתִי הָכָא בְּאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ עֲשׂוּ. רִבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי בָּעֵי אִם יֵשׁ בּוֹ דַעַת לְשֶׁעָבַר יֵשׁ בּוֹ דַעַת לְהַבָּא אִם אֵין בּוֹ דַעַת לְשֶׁעָבַר אֵין בּוֹ דַעַת לְהַבָּא. אָמַר רִבִּי אֲבוּדַימִי בְּחֵרֵשׁ אֲנָן קַייָמִין וְאֵין שְׁלִיחוּת לְחֵרֵשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּבָרִיא אֲנָן קַייָמִין. וְלָמָּה אֵינוֹ גֶט אֲנִי אוֹמֵר מִתְעַסֵּק הָיָה בִשְׁטָרוֹתָיו. וְתַנֵּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁפִּירֵשׁ מִתּוֹךְ בּוּרְייוֹ. אֲבָל אִם נִשְׁתַּתֵּק מַחְמַת חוֹלְייוֹ דַּייוֹ פַּעַם אַחַת.

Traduction

R. Judan explique ainsi pourquoi il n’y pas d’objection à tirer de là selon R. Simon b. Gamliel: dans le dernier enseignement, on déclare l’acte nul et sans valeur, c’est au cas où il est dit: ''j’ai agi ainsi'' (au passé); R. Simon au contraire parle du cas où il prescrit par écrit d’agir ainsi (à l’avenir). Mais, objecta R. Benjamin b. Levi, s’il a de l’intelligence pour le passé, il en a aussi pour l’avenir; et s’il n’en a pas pour le passé, il n’en a pas non plus pour l’avenir? Il s’agit là, répond R. Abdimé, d’un sourd, lequel n’a pas la faculté de transmettre des ordres (conforme à R. Aba b. Mamal). Selon R. Yossé bar R. Aboun, il s’agit d’un homme sain (et, comme tel, il devrait parler, non écrire, pour que l’acte soit valable); mais alors en cet état de santé, pourquoi son acte n’est-il pas valable? parce qu’il est à croire qu’il l’a rédigé sous la préoccupation d’autres écrits (sans y penser). En effet, il y a une barayeta à l’appui de cet avis: il n’est vrai, est-il dit (d’exiger trois fois), que lorsqu’on a cessé de parler, tout en étant sain; mais si l’on s’est tu à la suite d’une maladie, un seul hochement de tête suffit.

Pnei Moshe non traduit

א''ר יודן תמן באומר וכו'. ר' יודן אדלעיל קאי דרצה לדמות תרומות לגיטין כדשקיל וטרי לעיל וקאמר דיש לחלק ביניהן תמן בתרומות על לשעבר הוא ששואלין אותו היאך עשית והוא אומר כך וכך עשיתי. והלכך מסתברא דגם הרכנת הראש לא מהני בתרומה אבל הכא בגיטין להבא הוא ואומר כך וכך עשו ומהני נמי סימן הרכנת הראש:

רבי בנימין. הקשה על זה דממ''נ אם יש בו דעת לשעבר וכו' דמאי שנא להבא מלשעבר אלא לא שנא:

בחרש אנן קיימין. האי מילתא אמתני' דהתם קאי ואגב מייתי לה נמי הכא דהתם קתני נשתתק בודקין אותו ג''פ ור' אבהו מפרש דאפי' בשהיה חרש שאינו שומע בתחילה ושוב נשתתק גם כן מהני נמי גבי' בדיקה דס''ל חרש מוציא ברמיזה. ואין שליחות לחרש כלומר וכי אין שליחות לחרש בכה''ג ור' יוסי בר בון קאמר דבבריא שנשתתק אנן קיימינן אבל בחרש לא מהני רמיזה:

ולמה אינו גט. עד שיבדקו אותו ג''פ לפי שאני אומר מתעסק בשטרותיו היה דהואיל ובריא היה מקוד' אפשר שזה זמן מועט שמתעסק בשטרות היה וכשמרכין בראשו כוונתו על אלו השטרות הלכך עד שיבדקו אותו ג''פ ויבינו דכוונתו לשם גט הוא:

ותני. בברייתא כן בד''א שצריך בדיקה ג''פ בזמן שפירש ונשתתק מתוך בוריו:

דיו פעם אחת. שאין כאן חשש שמא מקרוב מתעסק בשטרותיו היה שהרי חולה היה ובתוספתא דגטין פ''ה גריס היה חולה ומשותק בודקין אותו ג''פ:

מָאן תַּנָּא חֵרֵשׁ דְּלָא כְרִבִּי יוּדָה דְּתַנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה בְּבָנָיו שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגָּדָא שֶׁהָיוּ כּוּלּוֹ חֱרֵשִׁים וְהָיוּ כָּל הַטָּהֳרוֹת בִּירוּשָׁלֵם נַעֲשִׂין עַל גַּבֵּיהֶן. אָֽמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַטָּהֳרוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת מַחֲשָׁבָה וְנַעֲשׂוֹת עַל גַּבֵּי חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. אֲבָל תְּרוֹמוּת וּמַעְשְׂרוֹת צְרִיכוֹת מַחֲשָׁבָה וְאֵינָן נִפְסָלוֹת בְהֶסֶּח הַדַּעַת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָא אֵין כָּתוּב בָהֶן מַחֲשָׁבָה שְׁמִירָה כָּתוּב בָהֶן.

Traduction

Celui qui enseigne (dans notre Mishna) que le sourd ne peut pas prélever l’oblation est opposé à l’avis de R. Juda qui le permet, ainsi qu’il est dit (15)Cf. Babli, Hagiga 3a.: R. Juda raconte le fait survenu aux fils de R. Yohanan b. Godgoda qui étaient tous sourds et accomplissaient les sacrifices offerts à Jérusalem. Ceci ne prouve rien, fut-il répondu, car ces saintetés n’exigeant pas un acte intelligent peuvent être accomplies par un sourd, un idiot, ou un enfant; tandis que l’oblation et la dîme exigent la réflexion. Mais, est-ce que les saintetés ne deviennent pas impropres à la consommation dès que l’on en détourne la pensée? (N’en résulte-t-il pas la nécessité de les traiter avec réflexion)? -Non, répondit R. Yossé au nom de R. Ila, le sourd, l’idiot et l’enfant n’ont pas de réflexion; mais ils savent conserver (et c’est tout ce qu’il faut pour les saintetés).

Pnei Moshe non traduit

מאן תנא חרש. אמתני' מהדר מאן תנא דחרש אפי' בדיעבד אין תרומתו תרומה:

דלא כרבי יודה. דתוספתא שהבאתי לעיל דקאמר דבדיעבד תרומתו תרומה ומסיים שם א''ר יהודה מעשה וכו':

אמרו לו. משם ראיה בתמיה. דמפני שהטהרות אין צריכות מחשבה ובן דעת אבל תרומות ומעשרות צריכות מחשבה ולידע כמה צריך לתרום ולעשר:

ואינן נפסלות בהיסח הדעת. וכי הטהרות אינן נפסלות בהיסח הדעת והיאך נסמוך על אלו שאינן בני דעת וקא''ר יוסי בשם ר' אילא דאפ''ה הואיל ואין כתוב בהן מחשבה אלא שמירה הוא דכתיב בהן דבפרשת טמאים וינזרו מקדשי בני ישראל וגו' ושמרו את משמרתי כתיב ואע''ג שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת הגוף סמכו מכאן גם על הטהרות וטומאת בשר וכיוצא בו ולאפוקי תרומה דמחשבה כתיב בה ולפיכך צריכה בן דעת:

ותני. בברייתא כן בד''א שצריך בדיקה ג''פ בזמן שפירש ונשתתק מתוך בוריו:

סֵימָנֵי שׁוֹטֶה הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַמְּקַרֵעַ אֶת כְּסוּתוֹ וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. אָמַר רִבִּי הוּנָא וְהוּא שֶׁיְּהֵא כוּלְּהֶן בּוֹ דִּלָא כֵן אֲנִי אוֹמֵר הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה קֻנִיטְרוֹפּוֹס. הַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת מַקְטִיר לַשֵּׁדִים. הַמְּקַרֵעַ אֶת כְּסוּתוֹ כוֹלִיקוֹס. וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ קִינִיקוֹס.רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ אַחַת מֵהֶן. אָמַר רִבִּי בּוּן מִסְתַּבְּרָה מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ אַחַת מֵהֶן בִּלְבַד בִּמְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לֹו אֲפִילוּ שׁוֹטֶה שֶׁבְּשׁוֹטִים אֵין מְאַבֵּד כָּל מַה שֶׁנּוֹתֵן לוֹ. קוֹרְדְייַקּוֹסאֵין בּוֹ אַחַת מִכָּל אֵילּוּ. מָהוּ קוֹרְדְייַקּוֹס אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הִמִּים. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּחַד טַרְסִיי דַּהֲווֹן יְהָבִין לֵיהּ סִימוּק גַּו אָכִים וְהוּא לָעֵי. אָכִים גַּו סִימוּק וְהוּא לָעֵי. אֲמַר דּוֹ הוּא קוֹרְדְייַקּוֹס שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים.

Traduction

Voici les signes auxquels on reconnaît l’idiot (16)Ibid. 3b.: il sort la nuit, couche au cimetière, déchire ses vêtements, et perd ce qu’on lui donne. R. Houna dit: il faut toutes ces conditions réunies; sans quoi, s’il y en a une de moins, on peut expliquer chaque action et supposer qu’il sort la nuit, parce qu’il a une maladie (17)Schnhak, dans son Masbir, suppose une interversion des lettres et litÊ: nuctiporos, somnambule. noire cunanqrwpo''; il couche au cimetière, pour se mettre en relation avec les démons (dont c’est le séjour); il déchire ses vêtements, parce qu’il est colère colico'', il perd ce qu’on lui donne, par distraction. Selon R. Yohanan, une seule de ces conditions suffit pour constituer l’idiot. Il est à supposer, dit R. Aboun, que lorsque R. Yohanan déclare une seule condition suffisante pour l’idiotisme, il s’agit de celle de perdre tout ce que l’on reçoit, car il faut être bien fou pour perdre tout. Quant au swqydnq (18)Le mme propose de lire kunorexio (Ê?), avoir une faim canine., il ne représente aucune desdites conditions. Quelle maladie est désignée par ce terme? L’hydrophobie, répond R. Yossé. Il arriva ce fait en présence de R. Yossé, qu’un tisserand mettait du fil rouge dans du noir par faiblesse d’esprit, et tantôt il mêlait du noir au rouge. C’est là, dit-il, le genre de distraction dont parlent les sages.

Pnei Moshe non traduit

סימני שוטה וכו'. בתוספתא פ''ק:

והוא שיהא כולהם בו. להא דקחשיב דאל''כ אלא עושה דבר אחד מהן לאו סימן שוטה הוי שאני אומר היוצא בלילה יחידי שמא קניטרופוס הוא שאחזו החולי הבא מחמימות הגוף ויצא למקום האויר:

הלן בבית הקברות. אימר מקטיר לשדים ועושה כן כדי שתשרה עליו רוח הטומאה:

המקרע את כסותו. אימר כוליקוס הוא ובגיטין גריס קינוקוס בעל מחשבות:

קודייקוס. או קוביקוס. משחק בקוביא הוא:

בלבד מאבד מה שנותנים לו. קאמר דאפי' באחת מהן שאפי' שוטה שבשוטים כלומר שהעולם מחזיקין אותו לשוטה ואפי' כן אינו מאבד כל מה שנותנין לו וכיון שזה הוא עושה כן בודאי שוטה גמור הוא:

קונדיקוס קורדייקוס. זהו שאמרו בגטין מי שאחזו קורדייקוס ואין בו אחת מכל הסימנין הללו אלא דבר אחר הוא כדמפרש ואזיל:

המים. שם החולי הנקרא כן ע''ש שהוא מהומם ומבולבל:

דהוון יהבון ליה סימוק גו אכים. סימוק הוא בשר כחוש בשרא סומקא ואכים הוא יין המזוג במים ועל שם שנשתנה ונשחר מראה היין וכלומר שהיו נותנין להגרדי הזה שהיה לו אותו החולי ופעמים שהיו מקדימין זה לזה שאלו הדברים הם רפואתו:

והוא לעי. ואפי' כן היה חלוש ורפה ידים ואמר להן ר' יוסי דהוא הוא קורדייקוס שאמרו חכמים:

Troumot

Daf 2b

פְּעָמִים שׁוֹטֶה [פְעָמִים חָלוּם הֲרֵי הוּא כְפִיקֵּחַ לְכָל דָּבָר]בְּשָׁעָה שֶׁהוּא שׁוֹטֶה הֲרֵי הוּא כְשׁוֹטֶה לְכָל דְּבָרָיו. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא חָלוּם הֲרֵי הוּא כְפִיקֵּחַ לְכָל דָּבָר. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי שְׁמוּאֵל אָמַר 2b כַּד דּוּ חָלוּם יִתֵּן גֶּט. וְיִשְׁאוֹל כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לִכְשֶׁיִּשְׁתַּפֶּה דּוּ בָּהּ דִּשְׁמוּאֵל. מִן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דוּ אָמַר כַּד דּוּ חֲלוּם יִתֵּן גֶּט וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי.

Traduction

Lorsqu’un homme est tantôt idiot, tantôt sain, on le considère comme intelligent en tout, seulement, pendant ses instants d’idiotisme, ses actions sont considérées en conséquence (sans valeur), et pendant qu’il est bien, ses actions sont celles d’un être intelligent. Un exemple de ce genre se présenta devant Samuel, qui dit: si un tel homme en bon état veut remettre un acte de divorce, il le peut. Mais est-ce admissible que Samuel suive l’avis de R. Simon b. Lakish, qui prescrit d’attendre le retour du distrait en son bon état (contrairement à l’opinion de R. Yossé qui autorise de suivre immédiatement le désir de l’homme distrait)? C’est vrai que Samuel adopte l’avis de R. Simon b.; Lakish, parce qu’il motive son opinion d’attendre son retour à la bonne santé pour la remise de l’acte de divorce, en ce qu’il exige de son auteur qu’il revienne d’abord à la vie saine.

Pnei Moshe non traduit

פעמים שוטה וכו'. סיפא דהתוספתא דפ''ק זה הכלל כל זמן שהוא שוטה וכו':

כד דהוא חלים יתן גט. וקס''ד דה''ק כשיבריא לגמרי ושואל הש''ס ושמואל כרשב''ל ס''ל דאמר לקמן לכשישתפה ובגיטין שם גריס לפלוגתא דר''י ור''ל בזה:

רובה דשמואל מדרשב''ל. וקאמר דלא היא אלא עדיפא היא דשמואל מדריש לקיש דאיהו אמר כד איהו חלים בשעה שהוא חלים יתן גט ואע''פ שלא נשתפה לגמרי וכדקתני בתוספתא בשעה שהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבר:

ותחלימני ותחייני. רמז לדבר מביא מן המקרא דחלים משמע שעדיין לא נתרפא לגמרי כדכתיב ותחלימני חזקתני מתחלה במקצת מן החולי והדר ותחייני:

קודייקוס. או קוביקוס. משחק בקוביא הוא:

המים. שם החולי הנקרא כן ע''ש שהוא מהומם ומבולבל:

והוא לעי. ואפי' כן היה חלוש ורפה ידים ואמר להן ר' יוסי דהוא הוא קורדייקוס שאמרו חכמים:

מָאן תָּאנֵי קָטָן דְּלֹא כְרִבִּי יוּדָה דִּתְנָן קָטָן שֶׁהִנִּיחוֹ אָבִיו בְּמִקְשָׁה וְהָיָה תוֹרֵם וְאָבִיו מוֹכֵר עַל יָדָיו תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. לֹא הוּא שֶׁתּוֹרֵם אֶלָּא אָבִיו הוּא שֶׁאִימֵּן עַל יָדוֹ. בָּא אָבִיו וְאִמֵּן עַל יָדוֹ לְמַפְרֵעַ נַעֲשֵׂית תְּרוּמָה. אוֹ מִכָּן וְלָבֹא. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הֲרֵי שֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת וּמְצָאוֹ עוֹמֵד בְתוֹךְ שֶׁלּוֹ אוֹמֵר לוֹ לְקוֹט לָךְ מִן הַיָּפִים הָאֵילּוּ אִם הָיוּ יָפִים אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גֶּזֶל וְאִם לָאו חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גֶּזֶל. וְאִם הָיָה לוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גֶּזֶל. אִית לָךְ מֵימַר לְמַפְרֵעַ נַעֲשֵׂית תְּרוּמָה לֹא מִכָּן וְלָבֹא. וְאוּף הָכָא מִיכָּן וְלָבֹא נַעֲשֵׂית תְּרוּמָה.

Traduction

Celui qui enseigne dans notre Mishna que l’enfant ne peut pas prélever l’oblation est opposé à l’avis de R. Juda, puisqu’il enseigne ceci (19)Tossefta sur ce trait, 1: lorsqu’un enfant est placé par son père au milieu d’un champ de courges, il prélève l’oblation et après cet acte le père peut vendre de ces produits; l’oblation est en ce cas valable, ce n’est pour ainsi dire pas l’enfant qui l’a prélevée, mais le père qui le lui enseigne et l’y exerce. Est-ce qu’alors l’oblation a un effet rétroactif (valable pour le passé), ou seulement une valeur future (20)La diffrence entre ces 2 hypothses consiste savoir si, l'acte de l'enfant tant valable, le contact de l'oblation serait interdit, ou non.? On peut déduire la réponse, dit R. Simi, de ce qui suit (21)Tossefta, ib.Ê; Babli, Baba Metsia 22a.: lorsqu’un maître de maison survenant dans son champ y trouve un cohen (cherchant l’oblation) et lui donne l’autorisation de cueillir de beaux fruits, celui-ci peut en prendre sans encourir la crainte d’être soupçonné de vol, lorsque réellement ces fruits sont beaux, au cas contraire (22)En ce cas, le propritaire le raille de vouloir les voler., c’est interdit à cause de cette crainte. Mais si le propriétaire lui-même les cueille et les donne au fur et à mesure, on n’a besoin en aucun cas d’éprouver cette crainte. Or, dans cet enseignement, peut-on dire que l’oblation a un effet rétroactif? Evidemment non, il s’agit seulement de l’avenir. Donc, il en sera de même ici, et l’oblation de l’enfant (au cas précité) n’est valable qu’à l’avenir (postérieurement au consentement de son père qui l’y exerce).

Pnei Moshe non traduit

מאן תנא קטן. דאף בדיעבד אין תרומתו תרומה דלא כר' יודה דתני בתוספתא שם:

במקשה. במקום המקשאות והדלועין:

ואביו מוכר. ובתוספתא גריס ואביו. מקיים על ידו כדמפרש טעמא לא הוא שתורם אלא אביו הוא שאימן שהסכים וקיים את התרומה על ידו:

למפרע נעשית תרומה. משעה שתרם הקטן או מיכן ולבא לאחר שקיים אביו מה שתרם ונפקא מינה אם אכלה זר בשוגג קודם שבא אביו אם חייב בחומש כדין אוכל תרומה בשוגג או לכל כיוצא בו בדברים שנוהג בתרומה:

נשמעינא מן הדא. דקתני בתוספתא שם ורישא דהברייתא כך הוא כיצד תורם את שאינו שלו הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם אינו חושש משום גזל תרומתו תרומה כיצד ידוע אם חושש משום גזל אם לאו הרי שבא בעה''ב וכו':

אם היו יפים. אם נמצאו שם יפים אינו חושש וכו' דודאי ניחא ליה לבעל הבית מה שהיה עושה זה והוי כתורם ברשות:

ואם היה לוקט. הבעה''ב ונותן לו להוסיף על התרומה בין כך ובין כך אינו חושש וכו' ותרומתו תרומה:

אית לך מימר. והשתא וכי יש לך לומר בדין דהאי ברייתא דלמפרע נעשית תרומה זה ודאי לא דהרי עד שלא גילה הבעה''ב דעתו דניחא ליה הו''ל זה תורם שלא ברשות אלא מכאן ולהבא שם תרומה עליה ואוף הכא בדין דקטן לר' יודה שלאחר שהסכים אביו על ידו הוא דנקרא שם תרומה עליה:

אַתֶּם פְּרָט לְשׁוּתָפִין אַתֶּם פְּרָט לָאֶפִּיטְרוֹפִּין אַתֶּם פְּרָט לְתוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אַתֶּם וְלֹא שׁוּתָפִין. וְהָֽתְנָן שׁוּתָפִין שֶׁתָּֽרְמוּ זֶה אַחַר זֶה. אֶלָּא כָּאן לִתְרוּמָה גְדוֹלָה כָּאן לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. כְּלוּם לָֽמְדוּ לִתְרוּמָה גְדוֹלָה אֶלָּא מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. אֶלָּא כָּאן לַהֲלָכָה כָּאן לְמַעֲשֶׂה.אַתֶּם וְלֹא אֶפִּיטְרוֹפִּין. וְהָתַנִּינָן יְתוֹמִין שֶׁסָּֽמְכוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁמִּינֶּה לָהֶן אֲבִיהֶן אֶפִּיטְרוֹפִּין חַייָבִין לְעַשֵּׂר פֵּירוֹתֵיהֶן. חֲבֵרַיָּא אָֽמְרִין כָּאן בְּאֶפִּיטְרוֹפּוֹס לְעוֹלָם כָּאן בְּאֶפִּיטְרוֹפּוֹס לְשָׁעָה. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי אִם בְּאֶפִּיטְרוֹפּוֹס לְעוֹלָם. כְּהָדָא דְתַנֵּי מוֹכֵר מְטַלְטְלִין וְזָנָן אֲבָל לֹא קַרְקָעוֹת. אֶלָּא כָאן בְּיָתוֹם גָּדוֹל כָּאן בְּיָתוֹם קָטָן.

Traduction

L’expression biblique (Nb 18, 28): vous (la prélèverez) exclut de ce devoir (23)Cf. mme srie Jrusalmi, (Gitin 5, 4) ( 47a)Ê; Babli, mme trait, 23bÊ; Qidushin 41b. les associés, les tuteurs, ainsi que ceux qui prélèvent l’oblation sur le bien d’autrui. Est-il vrai que l’associé en soit exclu? N’est-il pas dit (24)Ci-aprs, 3, 3, au contraire, lorsque des associés ont prélevé tour-à-tour, etc.? Le premier cas, fut-il répondu, s’applique à la grande oblation ou 50e; le second à l’oblation de la dîme ou 100e (que l’associé peut prélever). Mais n’a-t-on pas déduit les règles pour la grande oblation de celle de la dîme (à laquelle s’applique le verset précité)? C’est vrai, fut-il répondu; seulement, ici l’on parle de la règle à suivre, et plus loin d’un fait accidentel. Est-il vrai que le tuteur en est exclu? N’a-t-on pas enseigné (25)Mishna (Gitin 5, 4): lorsque les orphelins ont trouvé un appui auprès d’un propriétaire (qu’ils ne sont plus pauvres), ou qu’ils sont sous la surveillance d’un tuteur nommé par leur père avant sa mort, le tuteur a l’obligation de rédimer leurs fruits? Il y a une différence, répondirent les compagnons d’études: lorsque le tuteur est nommé pour toujours, il peut prélever pour les orphelins; mais s’il n’est que provisoire, il ne le pourra pas. Cependant, objecte R. Yossé, s’il est question dans ladite Mishna, d’un tuteur permanent, pourquoi est-il dit à ce propos que leur tuteur pourra seulement vendre des biens mobiliers afin de les nourrir, non des immeubles? (pourquoi pas tout)? Voici donc les raisons: ici on interdit au tuteur le prélèvement, parce qu’il s’agit d’un grand orphelin (de plus de 13 ans), tandis que là il s’agit d’un petit.

Pnei Moshe non traduit

אתם. כתיב כן תרימו גם אתם ודרשינן אתם ולא שותפין שאין השותף יכול לתרום חלק חבירו שלא מדעתו ולא אפטרופין ולא התורם את שאינו שלו וזו ואצ''ל זו קאמר:

והתנינן. לקמן בפ''ג השותפין שתרמו זאח''ז וכו' דלכ''ע תרומת הראשון תרומה:

כאן לתרומה גדולה. השותפין תורמין וכאן לתרומת מעשר דהאי קרא בתרומת מעשר כתיב ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם וגו':

כלום למדו לתרומה גדולה אלא מתרומת מעשר. כלומר הא אשכחן דלמדו תרומה גדולה מתרומת מעשר דכתיב גביה ונחשב לכם תרומתכם ואמרינן דבשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר מה תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה אף תרומה גדולה כן ומעתה נילף נמי להא:

אלא כאן להלכה. לכתחילה אין לשותף לתרום על של חבירו וכאן במתני' דפ''ג למעשה שאם תרמו תרומתן תרומה בדיעבד:

והא תנינן. בפ''ה דגיטין יתומין וכו' וגרסי' להאי סוגיא נמי התם בהלכה ד':

כאן. במתני' דגיטין באפטרופוס שמינה להן אביהן להיות עליהן אפטרופוס חייב לעשר פירותיהן וכאן באפטרופוס לפי שעה אינו תורם:

אם באפטרופוס לעולם. מוקמית למתני' דגיטין קשיא בהדא דתני בברייתא עלה מוכר מטלטלין כדי לזנן אבל לא קרקעות. ובגיטין גריס מוכר עבדים אבל לא קרקעות וזהו כמ''ד עבדים כמטלטלי חשיבי ואם באפוטרופוס לעולם אמאי אין מוכר לקרקעות בשביל לזון אותם הלא אין מי לטפל בהם אלא הוא בלבד:

אלא כאן ביתוס גדול. דהואיל ויש לו דעת לעצמו אסור לתרום שלא מדעתו ומתני' דגיטין ביתוס קטן מיירי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source